החלטה בתיק בש"פ 3113/12

           לפני ערר (בש"פ 4225/12) על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט צ' קפאח) במ"ת 49100-07-11 מיום 6.5.2012, בה נדחתה בקשתו של העורר (להלן גם במסגרת בש"פ 3113/12: העורר) לעיון חוזר בהחלטה להותירו במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

           כמו כן מונחת לפני בקשת העורר לחידוש הדיון בבש"פ 3113/12 אשר בגדרו הוגשה בקשת המדינה (להלן: המשיבה) להארכת מעצרו מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילים (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), אשר הדיון בה בוטל לבקשת העורר נוכח רצונו למצות תחילה את הליך העיון החוזר בבית המשפט המחוזי מושא בש"פ 4225/12, ולפיכך ניתנה הסכמת העורר להארכת מעצרו עד להחלטה אחרת של בית משפט זה, כעולה מהחלטת חברי השופט צ' זילברטל מיום 19.4.2012.

בש"פ 4225/12

תמצית הרקע העובדתי והליכים קודמים

1.        זוהי הפעם הרביעית בה שב ומונח הדיון בעניין מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו לפני בית משפט זה. הרקע העובדתי לפרשה שבנדון וההליכים הקודמים בעניינו של העורר פורטו בהחלטותיהם של שופטי בית משפט זה.

           בהחלטתו של השופט א' רובינשטיין בבש"פ 5965/11 פינקלשטיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.9.2011) נקבע כי אין בסיס לטענותיו של העורר כנגד קיומן של ראיות לכאורה. עוד נקבע כי אמנם מסוכנותו של העורר גבוהה אך השופט רובינשטיין הורה על עריכת תסקיר מעצר.

           בהחלטתו של השופט ע' פוגלמן בבש"פ 6995/11 פינקלשטיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.10.2011) נדחה ערר על החלטתו של השופט קפאח שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר הן בשל המסוכנות הנשקפת ממנו והן משום שלא ניתן לתת בו אמון, חרף המלצת שירות המבחן.

           בהחלטתו של השופט ס' ג'ובראן בבש"פ 33/12 פינקלשטיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.1.2012) נדחה ערר על החלטתו של השופט קפאח לדחות את בקשתו של העורר לעיון חוזר נוכח מסוכנותו ונוכח החשש לשיבוש הליכי משפט. השופט ג'ובראן ציין כי על אף התסקיר החיובי בו צויין כי מדובר במקרה מצער ביותר של אדם מבוגר נעדר רקע פלילי שמעשיו לכאורה נבעו מדאגתו לבנו, מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר הינה מוצדקת.

2.        לא אפרט את מלוא עובדות כתב האישום שהוגש נגד העורר ואסתפק בתמצית הדרושה לצורך הדיון שלפני. במסגרת כתב אישום המתוקן, שבו אוחדו כתב האישום שהוגש נגד העורר, רואה חשבון במקצועו, ובנו (להלן: הבן), עורך דין במקצועו, עם כתב אישום שהוגש נגד הבן ואחרים, תוארו באישומים 15-13 שהם הרלבנטיים בעניינו של העורר, ניסיונותיהם של העורר ובנו לשבש את ההליך המשפטי שננקט כנגד הבן. כך, בעוד הבן שהה במעצר יצר העורר לכאורה קשר עם שוטר סמוי שהתחזה לרוצח שכיר, נפגש עמו ומסר לו סכום כסף כמקדמה בתמורה לרציחתו של עד מדינה שהיה אמור להפליל את הבן בפרשה במסגרתה קשר עם אחרים קשר לגרום למר שוטה חובל ששימש אותה עת כמנהל אגף רישוי ופיקוח על הבנייה בעיריית תל-אביב. במועד אחר פגש העורר אדם נוסף ומסר לידיו סכום כסף כתשלום עבור רכישת כלי נשק והטמנתם בחצר ביתם של אחרים במטרה לבצע עסקה עם המאשימה במסגרתה יימסר מיקום הנשק בתמורה להקלה בתנאי שחרורו והעונש שיוטל עליו. בנוסף, נטען כי במספר הזדמנויות שילם העורר סכומי כסף שונים לאדם אחר עבור הדחת עדי תביעה והטרדתם. משכך, הואשם העורר במספר עבירות, כגון קשירת קשר לרצח, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), נסיון לשידול לרצח, לפי סעיפים 33(1). 300 ו-29 לחוק העונשין ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

3.        עוד יצויין כי בהחלטתו הנ"ל של השופט רובינשטיין נקבע כי "אין להלום את טענותיו של העורר... שלפיהן לא ניתן להסיק מחומר הראיות את ידיעתו של העורר בדבר יעדם של הכספים המועברים לסוכן המשטרתי" (פסקה ט'). השופט רובינשטיין הטעים כי "הרושם המצטבר מכל אלה הוא איפוא לכאורה של ידיעת העורר ומעורבותו במיוחס לו, קרי בניסיון הרצח של עד התביעה" (פסקה י'). בהחלטתו הנ"ל של השופט פוגלמן צויין כי העבירות המיוחסות לעורר מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית שלא נסתרה. עוד ציין השופט פוגלמן כי מהמעשים המיוחסים לעורר ניתן ללמוד שהמניע להם ממשיך להתקיים וכי העורר עקבי ושיטתי בחתירה אל המטרה של מילוט הבן מאימת הדין ולכן אין מקום לשחררו לחלופת מעצר חרף גילו ולמרות שהעורר נעדר עבר פלילי וניהל אורח חיים נורמטיבי. עוד צויין החשש מפני שיבוש מהלכי משפט. בהחלטתו הנ"ל של השופט ג'ובראן הוטעם כי אין בחלוף הזמן משום שינוי נסיבות המצדיק שחרורו של העורר לחלופת מעצר נוכח מסוכנותו והעדר חלופת מעצר הולמת שיהיה בה כדי לאיין מסוכנות זו.

החלטתו של בית המשפט המחוזי

4.        לאחר כל אלה הגיש העורר לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר. בבקשתו טען העורר כי כל העדים המרכזיים הרלבנטיים לחלקו כבר העידו ומשכך לא קיים עוד חשש מפני שיבוש מהלכי משפט ואף לא קיימת עוד מסוכנות בעניינו. כמו כן נטען כי לאחר שמיעת רוב העדים עולה כי חל כרסום בעוצמת הראיות לכאורה. עוד הדגיש העורר את גילו ומצבו הבריאותי.

5.        בית המשפט המחוזי דחה את הטענה בדבר כרסום בראיות לכאורה. בית המשפט הטעים את הדברים הבאים:

"באשר למפגש עם השוטר הסמוי שהתחזה לרוצח שכיר אין המבקש יכול לטעון כי מדובר במפגש תמים. המבקש עצמו הודיע לשוטר הסמוי כי הוא מתקשר אליו מטלפון ציבורי. הוא הדגיש כי הגיע לבד למפגש אשר נערך במקום מבודד. התשלום במזומן שבוצע תוך שהמבקש אוחז בשקית הניילון בקצות אצבעותיו. הוא אף טרח להודיע לשוטר הסמוי כי אין במכונית שהגיע עימה מכשירי הקלטה. הוא הסכים עם דברי השוטר כי ברגע שהמפגש מסתיים, הם אינם מכירים זה את זה וכי לא ייצור קשר עם השוטר הסמוי. גם בדברי השוטר הסמוי כי:'אחרי שנגמור עם הבחור... יתחילו לדבר על זה בטח יהיה רעש', מדברים בעד עצמם. תוכן הדברים מעיד כי מדובר ברצח ומשכך גם ה'רעש' אשר יקום בעקבותיו. דברי המבקש לקצינת המבחן כי לא התכוון לדבר שאינו חוקי, מקבלים נופך נוגה משנותנים את הדעת לנסיבות המפורטות לעיל.

המבקש בחקירתו, הרחיק עצמו מהאירוע. לדבריו נקלע למקום באופן תמים 'על מנת לקנות חולצה'. מאוחר יותר, שינה המבקש את טעמו ואמר כי סבר שמדובר בתשלום לחוקרים פרטיים. כאן עולה השאלה, מדוע יש להידבר עם החוקרים הפרטיים בטלפון ציבורי, מדוע יש להיפגש עימם במקום חשוך ומדוע יש לבצע את התשלום במזומן" [ההדגשות במקור - י.ד.].

             עוד ציין בית המשפט כי "יעד הפגיעה טרם העיד". נוכח האמור דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר.

           כנגד החלטה זו מכוון הערר מושא בש"פ 4225/12.

ההליכים לפני בית משפט זה

           בתחילה נקבע הדיון בערר ליום 31.5.2012, אולם נוכח בקשת הצדדים לדחות את מועד הדיון היות שמתנהלים ביניהם מגעים אשר עשויים לייתר את הדיון בערר, נעתרתי לבקשה והדיון נדחה ליום 3.6.2012 וכן נעתרתי לבקשה לפטור את העורר מלהתייצב לדיון.